בדידותו של המנהל ואיך מתמודדים עם קבלת החלטות בצמרת? 

 

קבלת החלטות מורכבות כשהאחריות נשארת עליך

שעת ערב, המשרד כבר ריק – הוא נשאר לבד לקבל את ההחלטה. 

ההחלטה נוגעת באנשים שהוא עובד איתם ביום יום.  "מה שלא אבחר, מישהו יפגע" – המחשבה הזו עוברת בו והוא נשאר איתה רגע. 

 

יש לו עם מי להתייעץ,

ובכל זאת, יש דברים שנשארים בפנים – מורכבות אנושית לצד מורכבות מערכתית, ספקות, חוסר ודאות, והשלכות שלא תמיד ניתן לראות מראש.

בתפקידי ניהול בכירים האתגר הוא להחזיק את המתח בין כל השיקולים, ובו זמנית להמשיך להוביל. זה לא מתח רגעי – זה חלק בלתי נפרד מהחוסן הניהולי שנדרש לאורך זמן.

 

LONELY AT THE TOP, הפער שבין תדמית ניהולית לתחושה פנימית

כאן נכנסת הבדידות. לא כי לא ניתן לשתף – אלא כי יש משהו עדין יותר.

תחושה שכמנהל אתה צריך לדעת להחזיק, להחליט ולהישאר ברור.

לא תמיד זה מרגיש בנוח להראות מה שלא באמת סגור אצלך עד הסוף.

 

וכך נוצר פער – בין מה שקורה בפנים לבין מה שנראה בחוץ.

המושג LONELY AT THE TOP נולד לא במקרה.

ככל שהאחריות גדלה, כך מצטמצמים המקומות שבהם נרגיש חופשיים לשתף בדילמות ניהוליות ולהתלבט בקול רם.

 

בין בדידות לשותפות, והמרחב שבו לא חייבים להחזיק הכל לבד

בתוך כל אלו עולה גם שאלה אחרת – האם ניתן לבנות מרחב אחר? 

מרחב שבו אפשר יהיה לרגע לא להחזיק הכל לבד.

קולגה, מנהל אחר, או קבוצה של עמיתים.

אולם, גם כשהאפשרות הזו קיימת היא לא תמיד פשוטה.

היא לא פשוטה כי היא דורשת לבטוח.

להסכים ולהביא משהו לא שלם ולא סגור מול אחרים

ומה זה אומר עלי? כשאני לא שלם ולא סגור. 

 

כשהמרחב הזה מתאפשר – משהו משתנה.

לא כי נפתרה הדילמה – אלא כי היא לא מוחזקת לבד.

האחריות והמורכבות בקבלת ההחלטה נשארות, והבדידות לא נעלמת לגמרי,

אך שותפות מאפשרת להרחיב את התמונה ולהכניס עוד נקודות מבט – 

כאלה שלא רואים כשנשארים לבד

ובעיקר  נעשית פחות סגורה, יותר אנושית וטבעית.