לא תכננתי לעסוק בפסיכותרפיה, ולא הייתה נקודה אחת ברורה שבה החלטתי על שינוי.
כשאני מסתכלת לאחור, אני מבינה שזו לא הייתה החלטה רגעית, אלא דרך של התפתחות מקצועית שהלכה והתבהרה עם השנים.
דרך שהייתה מורכבת מבחירות, ממפגשים ומשאלות שעלו תוך כדי תנועה.
בזמן אמת, לא תמיד היה ברור לאן זה מוביל.
רק בדיעבד אני מבינה איך הנקודות התחברו (כמו בנאום הנקודות של סטיב ג'ובס).
לנהל מתוך חיבור ולהבין מה מניע אנשים
כמנהלת, אהבתי לעבוד עם אנשים, והם היו חשובים לי.
היה לי חשוב להבין מה מניע אותם, מה עוזר להם להתפתח ומה מאפשר להם, לארגון, ולי להצליח ולהביא לתוצאות טובות יותר..
זה לא תמיד היה פשוט. היו גם רגעים מורכבים ודילמות ניהוליות שלא ניתן לפתור רק דרך יעוץ ארגוני או כלים ניהוליים.
והחלטות שלא תמיד היה קל לקבל.
אבל גם בתוך המתח הזה, החיבור לאנשים נשאר עבורי המשמעותי ביותר.
לצד זה, תמיד הייתה בי תשוקה – להוביל תהליכים, להניע, להשפיע ולהביא לתוצאות.
וידעתי שהדרך לתוצאות ולהצלחה עוברת דרך אנשים.
כשעולות שאלות על ניהול ומנהיגות
כמו בכל דרך משמעותית, הגיעו גם משברים. רגעים שבהם הדברים לא עבדו כפי שציפיתי.
תקופות שבהן עלו שאלות ללא תשובות ברורות – לא רק איך לנהל נכון, אלא על איך להנהיג במצבים מורכבים, ומה באמת קורה מתחת לפני השטח.
הדרך פנימה
והייתה גם תקופה של שינוי אישי שעברתי. ומתוך זה עלו שאלות אחרות – על המקום שלי בתוך כל זה.
ועל מה שמתפתח בי לאורך הדרך. כך מצאתי את עצמי נכנסת לעוד עומקים של למידה והתפתחות.
זה התחיל בקורסים שונים, ולאחר מכן בקואוצ'ינג, עבודה בגוף-נפש, והמשיך ללימודים והכשרה בפסיכותרפיה דינאמית, מתוך הבנה שזו הדרך העמוקה לעבודה עם הנפש.
במבט לאחור זה לא היה שינוי כיוון. זו הייתה התבהרות
פסיכותרפיה למנהלים – כמפתח לצמיחה
היום אני עוסקת בפסיכותרפיה למנהלים. אני לא עושה את זה "במקום" העולם ממנו אני באה, אלא יחד אתו.
הניסיון הניהולי שלי, מאפשר לי להעניק ליווי למנהלים מתוך היכרות עמוקה עם עולמות הניהול, ועם הצורך להביא תוצאות לצד הצורך להיות משמעותית.
הדרך שעברתי היא לא דרך של שינוי חד, אלא דרך של התרחבות.
לא מעבר מעולם אחד לאחר, אלא חיבור ביניהם.
והדרך – היא זו שנוצרת תוך כדי תנועה.
