קבלת החלטות מורכבות כשהאחריות נשארת עליך
שעת ערב, המשרד כבר ריק – הוא נשאר לבד לקבל את ההחלטה.
ההחלטה נוגעת באנשים שהוא עובד איתם ביום יום.
"מה שלא אבחר, מישהו יפגע", המחשבה הזו עוברת בו והוא נשאר איתה.
יש לו עם מי להתייעץ, ובכל זאת, יש דברים שנשארים בפנים – מורכבות אנושית לצד מורכבות מערכתית, ספקות, חוסר ודאות, והשלכות שלא תמיד ניתן לראות מראש.
בתפקידי ניהול בכירים האתגר הוא להחזיק את המתח בין כל השיקולים, ובו זמנית להמשיך להוביל.
זה לא מתח רגעי, זה חלק בלתי נפרד מהחוסן הניהולי שנדרש לאורך זמן.
LONELY AT THE TOP והפער שבין תדמית ניהולית לתחושה פנימית
כאן נכנסת הבדידות. לא כי לא ניתן לשתף, אלא כי יש משהו עדין יותר.
תחושה שכמנהל אתה צריך לדעת להחזיק, להחליט ולהישאר ברור.
מה גם שלא תמיד זה מרגיש בנוח להראות מה שלא באמת סגור אצלך עד הסוף.
וכך נוצר פער – בין מה שקורה בפנים לבין מה שנראה בחוץ.
המושג LONELY AT THE TOP נולד לא במקרה.
ככל שהאחריות גדלה, כך מצטמצמים המקומות שבהם נרגיש חופשיים לשתף בדילמות ניהוליות ולהתלבט בקול רם.
בין בדידות לשותפות, והמרחב שבו לא חייבים להחזיק הכל לבד
בתוך כל אלו עולה גם שאלה אחרת – האם ניתן לבנות מרחב אחר?
מרחב שבו אפשר לרגע לא להחזיק הכל לבד.
קולגה, מנהל אחר, קבוצה של עמיתים או מרחב מקצועי ודיסקרטי.
אולם, גם כשהאפשרות הזו קיימת היא לא תמיד פשוטה.
היא לא פשוטה כי לא תמיד קל לומר: "אני לא בטוח", "אני מתלבט", "אני צריך להתלבט בקול רם", "קשה לי".
אבל, כשהמרחב הזה נפתח, משהו משתנה.
לא כי נפתרה הדילמה, אלא כי היא כבר לא מוחזקת לבד.
האחריות והמורכבות שבקבלת ההחלטות נשארות, והבדידות לא נעלמת לגמרי – אך היא לא מוחזקת לבד.
שותפות המאפשרת להרחיב את התמונה ולהכניס עוד נקודות מבט –
ובעיקר להרגיש פחות סגורים, יותר אנושיים וטבעיים.
**הדוגמאות במאמר נכתבו לצורך המחשה ואינן מתארות אדם מסוים.
